Meguilah
Daf 23a
רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חָלָף בְּשֵׁם רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה. הַמִּתְפַּלֵּל לֹא יָרוֹק עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וְכֵן הָרוֹקִין אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. תַּנֵּי. הַמִּתְפַּלֵּל לֹא יַטִּיל מַיִם עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן הַמַּיטִּיל מַיִם אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. לֹא סוֹף דָּבָר עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אֶלָּא אֲפִילוּ שָׁהָא כְדֵי הִילּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. 23a אִם אוֹמֵר אַתְּ. עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת יְהֵא אָסוּר. אַף אֲנִי אוֹמֵר. אַחֵר בָּא וְהִיטִּיל שָׁם.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אף אני אומר וכו'. כלומר מעתה נחוש אף לאחר ד' אמות שאני אומר אחר בא והטיל מים שם ויהא' צריך להרחיק עוד ד' אמות וא''כ אין לדבר סוף אבל אם אמרינן שהא כדי הילוך ד' אמות תו ליכא למיחש מידי:
בַּייְשַׁנָּאֵי שְׁאָלוּן לְרִבִּי אִימִּי. מָהוּ לִיקַּח אֲבָנִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת זוֹ וְלִבְנוֹת בְּבִית הַכְּנֶסֶת אֲחֶרֶת. אֲמַר לוֹן. אָסוּר. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. לֹא אָסַר רִבִּי אִימִּי אֶלָּא מִפְּנֵי עַגְמַת נֶפֶשׁ. רִבִּי גּוּרִיוֹן אָמַר. מוּגְדָּלָאֵי שְׁאָלוּן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָהוּ לִיקַּח אֲבָנִים מֵעִיר זוֹ וְלִבְנוֹת בְּעִיר אֲחֶרֶת. אֲמַר לוֹן. אֲסִיר. הוֹרֵי רִבִּי אִימִּי. אֲפִילוּ מִמִּזְרָחָהּ לְמַעֲרָבָהּ אָסוּר מִפְּנֵי חוּרְבַּן אוֹתוֹ מָקוֹם. מָהוּ לִמְכוֹר בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלִיקַּח בֵּית הַמִּדְרָשׁ. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָֽמְרָה. שָׁרֵי. דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וַיִּשְׂרֹ֛ף אֶת בֵּית י֨י. זֶה בֵית הַמִּקִדָּשׁ. וְאֶת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ. זֶה פַּלָטִין שֶׁלְצדְקִיָּהוּ. וְאֵ֨ת כָּל בָּתֵּ֧י יְרֽוּשָׁלַ֛ם. אֵילּוּ אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בַּתֵּי כְנֵיסִיּוֹת שֶׁהָיוּ בִירוּשָׁלִַם. דְּאָמַר רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בַּתֵּי כְנֵיסִיּוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלִַם וְכָל אַחַת וְאַחַת הָיָה לָהּ בֵּית סֵפֶר וּבֵית תַּלְמוּד. [בֵּית סֵפֶר] לְמִקְרָא וּבֵית תַּלְמוּד לְמִשְׁנָה. וְכוּלְּהֹם עָלָה אֶסְפַּסִייָנוּס. וְאֶת כָּל בֵּ֥ית הַגָּדוֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ. זֶה מִדְרָשׁוֹ שֶׁלְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי. שֶׁשָּׁם הָיוּ מְתַנִּין גְּדוּלוֹתָיו שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּגוֹן סַפְּרָה נָּ֣א לִ֔י אֵ֥ת כָּל הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂ֥ה אֱלִישָֽׁע׃ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְיָחִיד. אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְרַבִּים אָסוּר. אֲנִי אוֹמֵר. אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם קָנוּי בוֹ. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׁה בֵרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק שֶׁלָּקַח בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְאַלֶכְסַנְדְּרִייִם וְעָשָׂה בָהּ צְרָכָיו. אַלֶכְסַנְדְּרִייִם עָשׂוּ אוֹתָהּ מִשֶּׁלְעַצְמָן. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁבְּנָייָהּ לְשֶׁם בֵּית הַכְּנֶסֶת. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ מָהוּ. נִיִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס. וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת. הָדָא אָֽמְרָה. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׂהּ קָֽדְשָׁה. אֵימָתַי קָֽדְשָׁה. מִיַּד [אוֹ] בִּשְׁעַת הַתִּשְׁמִישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָעוֹשֶׂה תֵיבָה לְשֵׁם סֵפֶר וּמִטְפָּחוֹת לְשֵׁם סֵפֶר. עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הַסֵּפֶר מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. מִשֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הַסֵּפֶר אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. [ומַּה] אִם אֵילּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשֵׁם סֵפֶר אֵינָן קְדֵישׁוֹת אֶלָּא בִשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. זוֹ שֵׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר לֹא כָל שֶׁכֵּן. אֵילּוּ שֶׁעָשָׂאָן לְשֵׁם חוּלִין וְהִקְדִּישָׁן מָה הֵן. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ קָֽדְשָׁה. וְהָכָא עָשָׂאָם לְשֵׁם חוּלִין וְהִקְדִּישָׁן קָדַשׁ.
Traduction
Les habitants de Beïsan demandèrent à R. Imi s’il est permis de prendre des pierres d’une synagogue (ruinée) pour en construire une autre (117)V. Casuistique Mamar Mordekhai, n° 55.? C’est interdit, répondit-il (118)Rabba à Lament., 2, 2.. R. Imi ne l’a défendu, répond R. Helbo, qu’afin de laisser subsister cette ruine pénible (que le chagrin inspiré par cette vue suscite la restauration). R. Gorian dit que les habitants de Migdal demandèrent à R. Simon b. Lakish s’il est permis de prendre des pierres de la synagogue ruinée d’une ville, pour en construire une dans une autre ville? C’est défendu, dit-il. R. Imi enseigne qu’il est défendu même de les déplacer de l’est à l’ouest d’une même cour, afin de laisser intacte la première ruine à titre de souvenir sacré. Est-il permis de vendre une synagogue pour acheter une maison d’études? On peut déduire que c’est permis, d’après ce qu’a enseigné R. Josué b. Levi; le verset (2R 25, 9) il brûla la maison de l’Eternel se rapporte au Temple; et la maison du roi, c.-à-d. le palais (palatium) de Sédécias, et toutes les maisons de Jérusalem, savoir les 480 synagogues qui se trouvaient à Jérusalem; car, dit R. Pinhas au nom de R. Oshia (119)J., (Ketubot 13, 1)., c’était là le nombre des synagogues de la capitale, dont chacune avait une salle de lecture et une salle d’études; dans la première, on lisait les textes bibliques; dans l’autre, on expliquait la Mishna. @Le tout a été ruiné par Vespasien (120)Par analogie avec le 1er Temple.. Il a consumé dans le feu toute la grande maison (ib.); c’est une allusion à l’école de R. Yohanan b. Zaccaï (121)M. Cohen, Pharisiens, 2, 163, renvoie (?) à ce passage, pour signaler l'importance de ladite école., où l’on exposait les grandeurs de la Providence, comme dans ce verset (ibid.): Raconte-moi donc toutes les grandes œuvres faites par Elisée (donc, la sainteté d’une telle maison est supérieure à celle d’une synagogue). R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Jonathan: la Mishna permet seulement de céder une synagogue (contre une sainteté supérieure), si elle est à un particulier; mais c’est défendu si elle est communale, car il se peut qu’au bout du monde, il se trouve un propriétaire ayant participé à son érection (on ne peut pas le déposséder). Mais n’a-t-on pas enseigné qu’il est arrivé à R. Eliézer b. Cadoq d’acheter la synagogue des Alexandrins (122)'''''' Qu'ils avaient dans la capitale '''', ajoute M. Derenbourg, ib., p. 263.'', pour l’employer à son propre usage profane? C’est que les Alexandrins l’avaient édifiée à leurs propres frais (ils étaient considérés comme des particuliers). On connaît ainsi la règle si la maison a été édifiée en vue de la synagogue; mais si après l’avoir construite comme une cour ordinaire on l’a consacrée au culte, quelle sera la règle? On peut le savoir à l’aide de ceci: Si quelqu’un s’est interdit par vœu d’entrer dans telle maison, et qu’elle devient une synagogue, R. Eliézer lui en permet l’accès, etc. (123)J., (Nedarim 9, 2) ( 4lc).. Cette nouvelle dénomination prouve que, quoiqu’édifiée dans un but profane, la maison peut ensuite être sainte. Quand cette sainteté commence-t-elle? Est-ce de suite (dès la désignation), ou à partir du premier emploi pour le culte? On peut y répondre par cet enseignement (de la Tossefta): si l’on fait une armoire pour y placer les rouleaux de la Loi, ou des manteaux afin d’envelopper ces rouleaux, on peut l’utiliser à un but profane aussi longtemps qu’on ne l’a pas employée pour les rouleaux sacrés, et elle n’est consacrée qu’à partir de ce dernier moment. Or, si un tel meuble fabriqué spécialement pour la loi ne devient sacré qu’au moment de l’employer aux objets sacrés; à plus forte raison sera-ce de même pour une maison construite dans un but profane, et destinée plus tard à un but sacré. Qu’arrivera-t-il si l’on a fabriqué une armoire ou des manteaux en vue d’objets profanes, et qu’ensuite on les consacre au culte? Seront-ils sacrés? Oui, aussi bien qu’une maison édifiée d’abord dans un but ordinaire, puis destinée à servir de synagogue – (124)Suit un passage traduit (Yoma 3, 6)..
Pnei Moshe non traduit
ביישנאי וכו'. בני בישן שאלו לר' אימי אם מותר ליקח אבנים מבה''כ שעומדת ליסתור ולבנות מהן בבה''כ אחרת וא''ל אסור דאפי' בכה''ג עילויא בעינן ומוכרין ולוקחין תיבה:
לא אסר ר' אימי. בכה''ג אלא מפני עגמת נפש כלומר שיהא להן עגמת נפש בראותם בית הכנסת שלהם חריבה ויקומו לתקנה ולבנותה:
ולבנות בעיר אחרת. גדולה מעיר זו דאפשר בכה''ג לא בעינן עילוייא וא''ל אסור דלעולם עילויא בעינן:
אפי' ממזרחה למערבה אסור. לשנותה מפני חרבן אותה המקום שהיתה עליו ויהא נשאר חרוב ושממון:
ממילתיה דריב''ל אמרה שרי. ממילתיה דריב''ל דדריש בית הגדול על בית המדרש. של רבן יוחנן ב''ז שמעינן דאלימא קדושת בהמ''ד מקדושת בהכ''נ והלכך שרי:
כגון ספרה נא לי את כל הגדולות וכו'. כלומר ודוגמתו מצינו עוד דנסים ונפלאות שנעשו ע''י אלישע נקראין גדולות:
הדא דאת אמר. דמוכרין בה''כ ומעלין בקדש ליקח בדמים תיבה דוקא בבה''כ של יחיד אבל של רבים אסור למוכרה לפי שאני אומר אחד מסוף העולם קנוי בו שיש לו קנייה בבית הכנסת זו מהנדבה אשר נדב לכך והרי יש לו חלק בו ואין למוכרו שלא מדעתו:
ועשה בו צרכיו. צרכי הדיוט ולא נהג בו קדושה:
משל עצמן. יחידים שבאלכסנדריה עשו אותה משל עצמן ולא משל צבור ואין בו משום קדושה:
עד כדון. שמענו שיש בבה''כ משום קדושה כשבנאה מתחלה לשם בה''כ:
בנייה לשם חצר והקדישה. אח''כ לבה''כ מהו שיש לה דין קדושת בה''כ:
נשמיעינה מן הדא. דתנינן בפ''ט דנדרים בהלכה ב' קונם שאני נכנס לבית הזה ונעשה בה''כ ואמר אלו הייתי יודע שנעשה בה''כ לא הייתי נודר ר''א מתיר וחכמים אוסרין דאין פותחין בנולד שמעינן מיהת מדקרי ליה בה''כ סתם א''כ יש לה דין קדושת בה''כ:
אימתי קדשה. חצר זו שהקדישה לבה''כ אם מיד או בשעת תשמיש לבהכ''נ:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא דמכילתין שם העושה תיבה לשם ספר להשתמש בה הספר או מטפחות וכו' ומה אם אלו שיכתחלה נעשו לשם ספר ואפילו הכי אינן קדושות אלא בשעת תשמיש חצר זו שבנייה בתחלה לשם חצר ואחר כך הקדישה לא כל שכן דלא קדשה אלא משעה שנשתמשו בה לבית הכנסת:
אלו וכו'. זו בעיא אחריתא ועל התיבה ומטפחות קאי אם עשאן אלו בתחלה לשם חולין והקדישן מהו ופשט לה כמה דאת אמר תמן גבי חצר בנייה וכו' וה''נ כן. וגרסי' להא בנדרים שם ובעיא אחרונה חסרה שם בספרי הדפוס:
Meguilah
Daf 23b
כְּלֵי שָׁרֵת מֵאֵימָתַי הֵן 23b קְדֵישִׁין. מִיַּד אוֹ בִשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. אִין תֵּימַר. מִיַּד. נִיחָא. אִין תֵּימַר. בִּשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. כְּאַחַת הֵן קְדֵישִׁים וּמִתְקַדְּשִׁין. נִיחָא שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּבְדָם. וְשֶׁל שְׁלֹמֹה כְּאַחַת הֵן קְדֵישִׁים וּמִתְקַדְּשִׁין. בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ הָיוּ מְפַנִּין מִתּוֹךְ שֶׁלְמֹשֶׁה לְתוֹךְ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. לֹא הָיָה שָׁם שֶׁלְמֹשֶׁה כְּאַחַת הֵם קְדֵישִׁים וּמִתְקַדְּשִׁים. בָּעֲלִייָתָן מִן הַגּוֹלָה הָיוּ מְפַנִּין מִתּוֹךְ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה לְתוֹךְ שֶׁלָּהֶן. לֹא הָיָה שָׁם שֶׁלִּשְׁלֹמֹה כְּאַחַת הֵן קְדֵישִׁים וּמִתְקַדְּשִׁים.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כלי שרת מאימתי הם קדושין וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ג דיומא בהלכה ה' עד חוץ לד' אמות מותר בהנייה וע''ש:
אֲבָנִים שֶׁחָֽצְבָן לְשֵׁם מֵת אֲסוּרוֹת בַּהֲנָייָה. לְשֵׁם חַי וּלְשֵׁם מֵת מוּתָּרִין בַּהֲנָייָה. הַזּוֹרֵק כְּלִי לִפְנֵי מִיטָּתוֹ שֶׁל מֶת לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת [שֶׁלּוֹ] אָסוּר בַּהֲנָייָה. חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת מוּתָּר בַּהֲנָייָה.
Traduction
vide
כָּל כְּלֵי בֵית הַכְּנֶסֶת כְּבֵית הַכְּנֶסֶת. סַפְסְלָה וּקְלִטִירָה כְּבֵית הַכְּנֶסֶת. כִּילָה דְעַל אָרוֹנָא כְּאָרוֹנָא. רִבִּי אַבָּהוּ יְהַב גּוּלְתָה תַחְתּוּי הָהֵן בִילָן. רַב יִהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. בִּימָה וּלְווָחִין אֵין בָּהֶן קְדוּשַּׁת אָרוֹן [וְ]יֶשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת. אינגלין אֵין בּוֹ מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת אָרוֹן. יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת. רִבִּי יִרְמְיָה אֲזַל לְגַווָלֹנָה. חַמְתּוֹן יְהָבִין מַכּוּשָׁא בְגַו אָרוֹנָא. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי אִימִּי. אֲמַר לֵיהּ. אֲנִי אוֹמֵר. לְכָךְ הִתְנוּ עָלָיו מִבַּתְּחִילָּה. רִבִּי יוֹנָה עֲבַד לֵיהּ מִגְדָּל וְאַתְנֵי עָלוֹי. עִילִיחָא דְסִיפְרִין וְאַרְעַייָא דְמָאניִן.
Traduction
Tous les ustensiles servant à la synagogue sont aussi sacrés que celle-ci. Tels sont les sièges et les bancs de la synagogue, et la tenture qui couvre l’arche sainte est aussi sacrée que l’arche. R. Abahou posa un vêtement au-dessous de cette tenture (montrant qu’en raison de son service indirect, l’étoffe reste profane). R. Juda dit au nom de Samuel: ni l’estrade, ni les planches qui la composent n’auront la même sainteté que l’arche, mais la sainteté qui s’attache à la synagogue. De même, les pupitres, analogeion servant à l’arche, n’ont pas la même sainteté qu’elle, mais le degré de sainteté inhérent à la synagogue. R. Jérémie étant allé à Gawalnal (Golan?) vit mettre un marteau dans l’arche; et, comme il s’en étonnait auprès de R. Imi, celui-ci lui dit que c’était sans doute une condition faite dès l’érection de l’arche, de l’employer parfois aux objets profanes. R. Yona fabriqua une armoire, en conditionnant que la partie supérieure servirait de dépôt aux rouleaux de la loi, et l’inférieure aux vêtements. –
Pnei Moshe non traduit
כל כלי בית הכנסת. הן כקדושת בה''כ:
וקלטירה. שרפרף של הדום רגלים:
כילה. שפורסין על סביבות הארון מבפנים הרי היא כקדושת הארון:
יהב גולתה. נתן מלבוש א' להשימו תחת הכילין הזה ושיהא הכילן תשמיש דתשמיש קדושה ומותר לשנותה וא''צ גניזה כמו תשמישי קדושה:
בימה. של עץ שהחזן עומד עליה והלווחין שלה אין בהן קדושת ארון אבל יש להן קדושת בה''כ כשאר כל כלי בה''כ:
אינגלין. לשון לעז הוא והן היתידות עקומות קבועות בכותל במקום הארון להחזיקו שלא ימוט ממקומו:
לגוולנה. שם העיר וראה אותן שהן מצניעין המכוש בתוך הארון שמונח בו ס''ת:
לכך התנו עליו בתחלה. להשתמש בו גם תשמישי הדיוט ומותר:
מגדול. אלמור''ה בלעז שמניחין בו הספרים והתנו עליו שיהא מדורות עליונים שבו להספרים והתחתיים לבגדים:
מִטְפָּחוֹת לוֹקְחִין סְפָרִים. אֲפִילוּ מִטְפְּחוֹת תּוֹרָה וְחומָשִׁין לוֹקֵחַ בָּהֶן נְבִאִים וּכְתוּבִים.
Traduction
Pour la vente des manteaux de la loi, on achetait des livres bibliques; pourtant, même contre la cession des manteaux de rouleaux de la loi, ou d’une section seule du Pentateuque, on peut acheter des livres prophétiques ou d’Hagiographes;
Pnei Moshe non traduit
אפי' ממטפחות תורה וחומשין. שכתובין כל חומש וחומש בפני עצמן ועשויין בגליון ואם מכרו אות' מטפחות לוקחין בהן נביאים וכתובים שקדושתן הן יותר ממטפחות של תורה ושל חומשין:
סְפָרִים לֹא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת. אֲפִילוּ נְבִיאיִם וּכְתוּבִים [אֵינוֹ] לוֹקֵחַ בָּהֶן מִטְפְּחוֹת תּוֹרָה וְחוּמָשִׁים. כּוֹרְכִים תּוֹרָה בְמִטְפְּחוֹת תּוֹרָה. חומָשִׁים בְּמִטְפְּחוֹת חומָשִׁים. [נְבִיאִים בְּמִטְפְּחוֹת נְבִיאִים.] תּוֹרָה וְחוּמָשִׁים בְּמִטְפְּחוֹת נְבִיאִים וּכְתוּבִים. אֲבָל לֹא נְבִיאִים וּכְתוּבִים בְּמִטְפְּחוֹת תּוֹרָה וְחוּמָשִׁים. נוֹתְנִין תּוֹרָה עַל גַּבֵּי תוֹרָה. וְחוּמָשִׁים עַל גַּבֵּי חוּמָשִׁים. תּוֹרָה וְחוּמָשִׁים עַל גַּבֵּי נְבִיאִים וּכְתוּבִים. אֲבָל לֹא נְבִיאִים וּכְתוּבִים עַל גַּבֵּי תּוֹרָה וְחוּמָשִׁין. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. תּוֹרָה וְחוּמָשִׁין עָרַק תַּנָּייָה מִינָהּ.
Traduction
contre la vente des rouleaux de la Loi, on n’achètera pas de leurs manteaux, et de même contre la cession des livres prophétiques ou d’Hagiographes, on n’achètera pas les manteaux des rouleaux de la Loi, on de sections isolées. On enveloppe les rouleaux de Pentateuque (125)Tossefta à ce, ch. 3. dans leurs manteaux spéciaux, et des sections isolées dans leur manteaux spéciaux, et de même pour les livres prophétiques; on pourra pas envelopper les rouleaux de Pentateuque, ou ceux des sections dans les manteaux devant servir aux livres prophétiques ou d’hagiographes, mais on ne pourra pas à l’inverse envelopper ces derniers livres dans les manteaux destinés à entourer un Pentateuque, ou une section isolée de ce livre. Il est permis de placer un rouleau de la loi sur un autre semblable, ou une section sur une autre analogue; ou encore un rouleau de la Loi et des sections isolées sur des livres prophétiques ou d’hagiographes, non à l’inverse, ces derniers sur des rouleaux de la loi ou des sections. R. Jérémie dit au nom de R. Zeira: quant au rouleau de la Loi (pentateuque) et aux sections, le docteur ne s’est pas prononcé.
Pnei Moshe non traduit
אפי' נביאים וכתובים. שמכרו אינו לוקח בהן מטפחות של תורה ושל חומשין:
כורכים תורה וכו'. תוספתא פ''ג:
תורה וחומשין ערק תנייה מינה. כלומר התנא דהאי ברייתא דתני כל הני חלוקות בענין הכריכה והנתינה זה ע''ג זה כקדושה חמורה וקלה ובענין תורה וחומשין השמיט וברח מינה ולא פירש אם מותר לכרוך חומשין במטפחות תורה או לא וכן אם נותנין חומשין ע''ג תורה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source